הילה בן ארי
לידה |
1972 (בת 52 בערך) יגור, ישראל |
---|---|
תחום יצירה | מיצב, וידאו, פיסול |
פרסים והוקרה |
|
הילה בן ארי (נולדה ב-26 באפריל 1972) היא אמנית ישראלית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הילה נולדה בקיבוץ יגור ב-1972, בוגרת המחלקה לעיצוב קרמי בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים, 1999, התוכנית ללימודי המשך באמנות, קלישר, תל אביב, 2003 ובעלת תואר שני מהחוג לתורת הספרות, אוניברסיטת תל אביב, 2006. היא מרצה בבצלאל במחלקה לעיצוב קרמי ובמכון לאמנות במכללת אורנים.
היא חיה ועובדת בתל אביב יוצרת במדיות שונות כמו פיסול, וידאו וחיתוך נייר. עבודותיה בוחנות את מערכת היחסים בין הגוף למרחב ומעמידות את הגוף ככלל ואת הגוף הנשי בפרט, כצומת של הקשרים תרבותיים, חברתיים ופוליטיים. הציגה תערוכות יחיד במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, גלריה 39 לאמנות עכשווית, הקיבוץ, גלריה לאמנות ישראלית ועוד. השתתפה בתערוכות קבוצתיות במוזיאונים ובגלריות ביניהם: מוזיאון פתח תקווה לאמנות, מוזיאון תל אביב לאמנות ובית טיכו – מוזיאון ישראל ירושלים.
מחוץ לישראל הציגה בתערוכות קבוצתיות במוזיאונים וגלריות כגון המוזיאון הלאומי לאמנות – טיוואן במסגרת הביאנאלה של אסיה 2009, מוזיאון בון לאמנות – גרמניה והמוזיאון הלאומי לאמנות עכשווית – בוקרשט. בנוסף, הציגה עבודות וידאו בפסטיבלים בינלאומיים במדריד, פריז, ברצלונה, וורנה.
זכתה בפרסים ובמלגות ביניהם: מלגת שהות בMacro – מוזיאון לאמנות עכשווית רומא (2013), פרס עידוד היצירה מטעם משרד התרבות והספורט (2012), פרס מטעם פסטיבל אופטיקה, מדריד (2008) ומלגת קרן התרבות אמריקה-ישראל (1999-2000).
עבודותיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]"להחזיק" הוצגה בשנת 2001 בגלריה הקיבוץ בתל אביב, באוצרות טלי תמיר. תערוכה זו הייתה תערוכת היחידה הראשונה לאחר סיום לימודיה של בן ארי במחלקה לעיצוב קרמי בבצלאל. בתערוכה הציגה בן ארי גופי פורצלן קטנים ועדינים כאשר העבודה המרכזית בתערוכה נקראה "להחזיק" – עבודת קיר שהורכבה מגריד הבנוי מיחידות זעירות של גופי פורצלן המאורגנות בשורות, קשורות בחוטי ברזל ובסרטי משי שחורים, שלובות זו בזו כמו חוליות-צוואר. כבר אז כתבה עליה תמיר כי ניתן לקשור את המערכת הגאומטרית המופשטת של בן-ארי לאסוציאציות חברתיות של חברה אידאולוגית-קולקטיבית כמו החברה הקיבוצית[1].
המיצב "דיאנה" הוצג בשנת 2004 בתערוכה מוזיאלית ראשונה במוזיאון הרצליה, באוצרות דליה לוין. במיצב זה המשיכה בן ארי את השימוש בחזרתיות והכפלה. העבודה הורכבה מגריד בנוי שורות קרניים הבוקעות מן הקירות, שורות של מגזרות של דגם נשי החוזר על עצמו וחוטים הקושרים אותן זו לזו. בתערוכה שילבה בן ארי דימויים מטריטוריית הצייד, המגדר והדת והעלתה שאלות לגבי קורבן-מקריב[2].
העבודה "רגולטור" הוצגה בשנת 2005, בתערוכה "לינה משותפת" בביתן הלנה רובינשטיין באוצרות טלי תמיר, תערוכה שעסקה בבני הקיבוץ. דרך הרגולטור, כמטאפורה לתיאור המורכב של בית הילדים בו גדלה, עסקה בן-ארי בקבוצה בתוך קבוצה, בניכור הכפול הקיים הן במרחב הארכיטקטוני והן במרחב הקבוצתי. במיצב שהציגה בן-ארי "ההנחה ש'כולם שווים ואין מה להסתיר' כמו גם האמונה שהבריאות הבסיסית תנצח כל פיתול והפרעה, מתערערת במיצב של הילה"[3]. מבני הגריד החוזרים בעבודותיה, קשורים להיותה של בן ארי בת קיבוץ בו לא היה ביטויי לייחודי ולפרטי. בראיון אמרה בן ארי "למעשה הגריד יוצר מסך, שגם מספק הגנה"[4].
העבודה "היברנציה" הוצגה בשנת 2007 כחלק מהתערוכה "תיירות פנים", במרכז לאמנות עכשווית בתל אביב, באוצרות טל יחס. בן-ארי התייחסה לשם התערוכה, שפירושו שנת חורף, כאל מטאפורה למצב המתאר נקודה בין חיים למוות[4]. האוצרת טל יחס הרחיבה על עבודותיה, כי "בן ארי מפוררת את דימוייה, מחוררת אותם ומייצרת אובייקטים בעלי גוף מרוקן, נפח קישוטי חלול, שברירי וקטוע. על אף זוהרן הדמויות המחוללות נדמות כמובסות, ושרויות ברובן במצב ביניים של תרדמה, כמו איבדו את חיותן ואת כוחן האיקוני"[5].
בשנת 2008 הציגה תערוכת יחיד בשם "כתף שמאל". שתוארה על ידי מבקרת האמנות קציעה אלון כמעשה בו הועברה טראומת הפגיעות הנשית אל תוך מרחב כנסייתי דרך סובלימציה "כמו מקודשת". בתערוכה המשיכה בן ארי במחקרה את קיום הגוף הנשי תחת "משטר הקווים והמשבצות" והציגה אמנות פמיניסטית מורכבת[6]. לקטלוג מעבודותיה של בן ארי שיצא בזמן התערוכה כתבה הסופרת מיכל בן נפתלי כי אף על פי שעבודותיה של בן ארי הוצגו בתערוכות בהן הופגנה התערבות פעילה בשאלות חברתיות ופוליטיות עכשווית, משהו במיצביה סירב להתחבר לתמות הגדולות. למעשה ניתן לומר כי המרי אותו יוצרת בן ארי, מכוון בעיקרו כלפי התביעה למסר ולהגדרה[7].
"לאקונה" הוצגה בשנת 2012 בגלריה 39 בתל אביב. בתערוכה הציגה בן ארי עבודות וידאו-סטילס ולצידן עבודות נייר. בכל אחת מעבודות הווידאו-סטילס נראתה דמות במהלך ניסיון לשמור על שווי משקלה. בעבודותיה הצליחה בן ארי להקרין את תחושת הניתוק, החסר, הלקונה, בו הרוח נפרדת מהגוף הנשי, מהפגמים והחולשות שלו[8], בטקסט התערוכה תארה טלי בן נון האוצרת את העבודות כסיסמוגרף חזותי, שמצליח להמיר פרדוקסים גופניים, מחוות ושינויים מטמורפיים לצורניות מורכבת[9], הן בעבודות הווידאו והן בעבודות הנייר, בא לידי ביטוי העניין המתמשך של בן ארי במתח שבין החזקה ממושמעת ומתוחה ובין הקריסה[10].
"אבן הראשה" הוצגה בספטמבר 2014, בגלריה דנה בקיבוץ יד מרדכי באוצרותה של רווית הררי. כהמשך לשימוש בדימויי הפרט והקבוצה "בסדרת עבודות הווידאו המוצגת בתערוכה, נשלפת דמות נשית בודדת מתוך הקולקטיב אולם סימני המבנה החברתי ממנו נשלפה ואשר בו היא נאלצת לפעול, ניכרים עדיין בסביבתה"[11]. הילה בן ארי ממשיכה לעסוק בגוף האנושי והנשי בפרט, כצומת של סוגיות פרטיות, חברתיות ופוליטיות הנוגעות לגוף המטופל. בן ארי מנסחת שאלות הנוגעות ליחסי גוף-סביבה-קהילה ולמקומו של הפרט אל מול הכלל[12].
"נעמה: מחווה לנחום בנארי", היא יצירת וידאו רב ערוצי שהוצגה בשנת 2015, במשכן לאמנות בעין חרוד, באוצרות גליה בר אור. היצירה איגדה מספר סצנות כוריאוגרפיות לידי יצירה נרטיבית מורכבת ומושתת על המחזה "תובל קין" שחיבר נחום בנארי, אחי סבה של בן ארי, שהיה ממייסדי קיבוץ עין חרוד והמוזיאון שבו. במחזה המקורי הופיעה נעמה כדמות שולית אך בן ארי בחרה להנכיח את דמותה כדמות מפתח וביקשה לקרוא את המחזה דרך הפריזמה המגדרית. בן ארי יצרה סצנות המורכבות ממצבים גופניים טעונים וניהלה דיאלוג עם מבנה הבימה מראשית עין חרוד, עם הטקסים הקיבוציים ועם התיאטרון היווני. בדומה לעבודות קודמות של בן ארי, רעד הגוף המאומץ שבווידאו מהדהד את המרחב האישי המאוים על ידי משטורו[13]. בטקסט על מושג הג'סטה למגזין המקוון מארב, דיברה בן ארי על ההקבלה והשוני בין נעמה האילמת ואנטיגונה המרדנית המעלה את העיסוק בסוגיית הקול הנשי, אשר אינו מצליח להישמע ולהתכונן אל מול הכוחנות הגברית. קולה של נעמה מושתק[14].
ב"פונמה" אשר הוצגה בפייברג פרוג'קטס בתל אביב בשנת 2016 הציגה בן ארי מקבץ של ארבע עבודות וידאו סטילס. הפונמה בשם התערוכה היא החלק הקטן ביותר במערכת הלשונית, יחידה בתוך מבנה שאינה מחזיקה משמעות משל עצמה. בכל אחת מעבודות הווידאו מתקיים משך גופני תלוש, המופיע ללא הפסקה ומצטבר דרך המקבץ שלו עצמו, ללא שינוי, כמעט[15]. בביקורת בעיתון הארץ כתבה על העבודות טל ניב (בת קיבוץ אשדות יעקב במקור) כי היא שמה לב לכך שבאף אחת מהן אין בחור, או הורים, או מגע הדדי עם גוף, אלא רק עם האדמה או עם מכשיר ההתעמלות. לטענתה בעבודות אין ארוס[16].
"תנועה בין קווים שבורים: מחווה להדה אורן" היא תערוכת יחידה גדולה נוספת במוזיאון הרצליה באוצרות טל מיוחס משנת 2017. בתערוכה התחקתה בן ארי אחרי פועלה של הכוריאוגרפית הדה אורן בת קיבוץ אשדות יעקב איחוד והטמיעה את המחול של אורן ביצירתה שלה, לא כתיאוריה אלא כשפת מחול[17]. אורן, אשר יצרה עבור להקת המחול הקיבוצית ביקשה בעבודתה למזג בין ההגשמה החקלאית הלאומית והמחול המודרניסטי[18]. בעבודתה מצטטת בן ארי את אלמנט התנועי האופקי בו משתמשת אורן ומשתמשת בו כקריאה להתנגדות לתנועה האנכית המזוהה עם הפאליות השלטת[19].
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
"דיאנה" (2004)
מראה הצבה במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית
פרסים ומלגות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2000-1999 – מלגת קרן תרבות אמריקה-ישראל
- 2003, 2005 – מלגת קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב, תל אביב-יפו
- 2007 – מלגת שהות, Canal Chapter Gallery, ניו יורק, ארצות-הברית
- 2008 – פרס מטעם Optica Festival, פסטיבל וידאו ארט בינלאומי, מדריד, ספרד
- 2011 – מלגה מטעם קרן רוברטו סימטה, פריז, צרפת
- 2012 – מלגה מטעם ארטיס, ניו יורק, ארצות-הברית
- 2012 – פרס עידוד היצירה, משרד התרבות והספורט
- 2012 – מלגה מטעם ארגון ארטיס, ניו יורק, ארצות הברית
- 2013 – מלגת שהות, MACRO מוזיאון לאמנות עכשווית, רומא, איטליה
- 2016-2013 – מענק לפרויקט, קרן משפחת אוסטרובסקי
- 2014 – פרס אויגן קולב לגרפיקה ישראלית, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב-יפו
- 2014 – פרס מחקר, Brandeis Institute Hadassah
- 2015 – מענק, מועצת הפיס לתרבות ואמנות
- 2015 – פרס בחירת השופטים, The 18th Japan Media Arts Festival, יפן
- 2016 – פרס יעקב פינס לאמן הדפס ישראלי, מוזיאון ישראל, ירושלים
- 2016 – פרס בתחום הווידאו לאמן בכיר – משרד התרבות והספורט
- 2016 – מענק לפרויקט מטעם ארגון ארטיס, ניו יורק, ארצות הברית
- 2016 – ,Premio Combat Prize – video category איטליה
- 2016 – פרס קרן משפחת אוסטרובסקי – התחרות לאמנות וידאו וקולנוע ניסיוני, פסטיבל הקולנוע הבינלאומי ירושלים
- 2016 – מענק, מועצת הפיס לתרבות ואמנות לפרויקט וידאו
- 2016 – מענק לפרויקט, קרן אאוטסט לאמנות עכשווית
תערוכות
[עריכת קוד מקור | עריכה]תערוכות יחיד וזוגיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2001 – 'להחזיק', גלריה הקיבוץ, תל אביב-יפו
- 2002 – 'כתומה', הגלריה של המחלקה לעיצוב קרמי, בצלאל, ירושלים
- 2003 – 'Starkiss', מכללת קלישר, תל אביב-יפו
- 2004 – 'דיאנה', מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, הרצליה
- 2007 – 'היברנציה', במסגרת התערוכה 'תיירות פנים', המרכז לאמנות עכשווית, תל אביב-יפו
- 2008 – 'כתף שמאל', גלריה 39 לאמנות עכשווית, תל אביב-יפו
- 2010 – 'הליכה על שתיים', עם אוריאל מרון, גלריה 39 לאמנות עכשווית, תל אביב-יפו
- 2011 – "Falling in Line", עם מאיה אטון, גלריה מארי-לור פלייש, רומא, איטליה
- 2012 – 'לאקונה', גלריה 39 לאמנות עכשווית, תל אביב-יפו
- 2013 – Lucretia, Artists in Residence #4, מאקרו – מוזיאון לאמנות עכשווית, רומא, איטליה
- 2014 – אבן הראשה, גלריה דנה, יד מרדכי
- 2015 - "פינפוינט" עם שפי בלייר, פיינברג פרוג'קטס - גלריה לאמנות עכשווית, תל אביב[20]
- 2015 – נעמה: מחווה לנחום בן ארי, משכן לאמנות עין חרוד
- 2015 – Tensioni E-Statiche, עם אליצ'ה קטנאו, גלריה מארי-לור פלייש, רומא, איטליה
- 2016 – פונמה, גלריה פינברג פרוג'קטס, תל אביב-יפו
- 2017 – תנועה בין קווים שבורים: מחווה להדה אורן, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, הרצליה
תערוכות קבוצתיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2013 – "NGBK ,"Domestic Utopias, ברלין.
- 2013 – 'תערוכת הזוכים בפרסי משרד התרבות והספורט 2012', מוזיאון אשדוד.
- 2012 – "Orange County Museum of Art,"OC Collects, קליפורניה.
- Daily Reports: Contemporary Israeli Video Art" – 2012", המוזיאון הלאומי לאמנות עכשווית, בוקרשט.
- 2012 – "Magician Space, "Self-Staging, בייג'ינג.
- 2012 – "Gesellschaft für Kunst und Gestaltung, "Horizontal, בון.
- 2012 – "IVAHM 12, "Home Affairs, מדריד/CINETRRO Film Festival, קולומביה.
- 2012 – 'Miart', יריד בינלאומי לאמנות מודרנית ועכשווית, מילאנו.
- 2012 – "Practice Makes Perfect", גלריה טבי, תל אביב.
- 2011 – 'אוצרים בעמ', מוזיאון פתח תקווה לאמנות.
- 2011 – 'מונה ומכנה', מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית.
- 2011 – 'קליפות אדומות', סדנת ההדפס ירושלים.
- 2011 – "Pavilion am Milchhof, "Scales and Measures, ברלין.
- 2011 – 'Homemade 4', פסטיבל 'לופ', ברצלונה / La Casa Encendida, מדריד.
- 2010 – 'Culture Shock: Video Interventions at the QET', וונקובר, קנדה.
- 2010 – 'Videoholica', פסטיבל וידאו ארט בינלאומי, ורנה, בולגריה.
- 2009 – 'ביאנלה של אסיה 2009', המוזיאון הלאומי לאמנות, טאיוון.
- 2009 – 'Videonale 12', מוזיאון בון לאמנות, גרמניה.
- 2009 – 'מעבר לדף: עבודות נייר עכשוויות', בית טיכו, מוזיאון ישראל ירושלים.
- 2009 – 'מוזיאון הטבע', מוזיאון פתח תקווה לאמנות.
- 2008 – 'אופטיקה: פסטיבל וידאו ארט בינלאומי', מדריד ופריז.
- 2008 – 'עקרות', פלורנטין 45, חלל לאמנות עכשווית, תל אביב.
- 2007 – 'יופיו של הריק', גלריה 39 לאמנות עכשווית, תל אביב.
- 2007 – '16מתוק', מוזיאון בת ים לאמנות.
- 2007 – 'סגירה – פתיחה', The Canal Chapter Gallery, ניו-יורק.
- 2006 – 'אמנים ישראלים', Tache-Levy Gallery, בריסל.
- 2005 – 'נעלי עקב בחול: סחר בנשים בישראל', מוזיאון פתח תקווה לאמנות.
- 2005 – 'לינה משותפת: קבוצה וקיבוץ בתודעה הישראלית', מוזיאון תל אביב.
- 2004 – 'מחול אחרון', פסטיבל אמנות הארץ, רידינג, תל אביב.
- 2003 – 'אוברקרפט: אובססיה, דקורציה ויופי נשכני', בית האמנים, תל אביב/הגלריה לאמנות אוניברסיטת חיפה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר הבית של הילה בן ארי
- הילה בן ארי באתר Youtube
- הילה בן ארי באתר Vimeo
- הילה בן ארי, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- הילה בן ארי באתר ארכיון בצלאל, בצלאל קטלוג
- הילה בן ארי באתר סדנת ההדפס ירושלים
- הילה בן ארי, באתר ארגון ארטיס, ניו יורק
- הילה בן ארי באתר גלריה מארי-לור פלייש, רומא
- ריאיון עם הילה בן ארי מתוך הספר 'About Paper: Israeli Contemporary Art'
- קציעה עלון, חמש טיפות מסמנות את קיומה, באתר מארב, 7 בדצמבר 2008
- יונתן אמיר, "כיפוף אלגנטי", באתר ערב רב, 3 ביוני 2012
- שאול סתר, הילה בן ארי מרקידה את האמנות, באתר הארץ, 23 בפברואר 2017
- הילה בן ארי, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ תמיר.ט, הילה בן ארי, להחזיק, טקסט תערוכה, באתר טלי תמיר, 8.6.2001 - 16.5.2001
- ^ דליה לוין, דיאנה, טקסט קיר – מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, באתר הילה בן ארי, אתר האמנית, 19.6.2004-30.10.2004
- ^ תמיר, ט, [http://talitamir.com/media/files/1331650829Togetherness.pdf לינה משותפת קבוצה וקיבוץ בתודעה הישראלית, קטלוג התערוכה], באתר הילה בן ארי, אתר האמנית, 3.9.05 - 3.6.05
- ^ 1 2 מיכל וילצקי, האמן 17: הילה בן ארי, באתר וואלה, 26 באפריל 2007
- ^ טל יחס, היברנציה, המרכז לאמנות עכשווית, תל אביב, טקסט תערוכה, באתר הילה בן ארי, אתר האמנית, 26.4.2007-20.6.2007
- ^ אלון, ק, חמש טיפות אדומות מסמנות את קיומה, באתר מארב, 12.7.2008
- ^ בן נפתלי, מ, תלישות: על מרחב יצירתה של הילה בן-ארי, באתר הילה בן ארי, אתר האמנית
- ^ לוין, אנג'לה, Hilla Ben-Ari: A Question of Vulnerability, Midnight East, 11.5.2012 (באנגלית)
- ^ בן נון, ט, לאקונה / הילה בן ארי, באתר הילה בן ארי, אתר האמנית, 5.5.2012-8.6.2012
- ^ אמיר, י, כיפוף אלגנטי, באתר ערב רב, 3.6.2012
- ^ הררי, ר, [http://www.danagallery.co.il/show/אבן-הראשה/ אבן הראשה הילה בן ארי, טקסט תערוכה], באתר דנה, גלריה לאמנות
- ^ עם-עד, ק, הגוף האנושי והנשי, באתר ידיעות הקיבוץ, 7/2017
- ^ בר-אור, ג, [http://www.hillabenari.com/uploads/2/6/6/3/26637670/הילה_בן_ארי_נעמה.pdf הילה בן ארי נעמה: מחווה לנחום בנארי], באתר הילה בן ארי, אתר האמנית, 28.3.2015-21.6.2015
- ^ בן ארי, ה, ג'סטה – בין אילמות ודיבור, באתר מארב, מוסף 23
- ^ בן ארי, ה, פונמה / תערוכת יחיד, טקסט תערוכה, באתר הילה בן ארי, אתר האמנית, 31.3.2016-21.5.2016
- ^ טל ניב, אשה מבוגרת בתנוחת עצירה, באתר הארץ, 20 באפריל 2016
- ^ עוזי צור, אמנות משל עצמן, באתר הארץ, 21 בפברואר 2017
- ^ שאול סתר, הילה בן ארי מרקידה את האמנות, באתר הארץ, 23 בפברואר 2017
- ^ ברק, א, מחווה בין מקום למרחב, באתר ערב רב, [מגזין מקוון], 24.3.2017
- ^ ענבל כהן חמו, פינפוינט – נשיות וגוף בתערוכה זוגית, באתר סלונה, 2015-10-10